אח"כ אמר וישא יעקב עיניו וירא והנה עשו בא. והרמז בזה כי עד עכשיו היה יעקב ירא ומצטער מאחיו מתי יבא וכמעט שלא היה נושא עיניו מפחדתו. אבל עכשיו שנתבשר בשורה טובה מהמלאך שינצל ממנו. כאומרו כי שרית עם אלהים ועם אנשים נשא לבו ועיניו. וזהו וישא יעקב עיניו. ולכן לא פחד ממנו כמו שפחד בראשונה כאומרו ויירא יעקב מאד ויצר לו. ומן הדין היה להפך אבל הסבה כמו שזכרנו. ואז עשה התחכמות גדולה ויחץ את הילדים על לאה ועל רחל בענין שיכמרו רחמי עשו על הילדים והנשים. וכמו שכתב מיד וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויבכו. ולהורות שנכמרו רחמיו בסבת הנשים והילדים. אמר וישא את עיניו וירא את הנשים ואת הילדים. לרמוז שמה שראה יעקב ראה עשו. וכמו שיעקב נשא עיניו וראה את עשו וסדר את הילדים באופן שיכמרו רחמיו. כן נשא עשו עיניו ג"כ וראה את הנשים ואת הילדים ונכמרו רחמיו עליהם. ואמר מה הדבר הזה אשר אני עושה והלא אמרו אין מתקנאים אלא גבור בגבור. ואיך אערוך מלחמה עם הנשים ועם הילדים. ואיה גבורתי ואיה קנאתי ללחום עם הנשים ועם הילדים כי אין זה שבחי. בענין שקרה לו כמו שקרה לאלכסנדרוס מקדון כשכבש מלכות הנשים שכתב על שערי המדינה כשנצחוהו הנשים ואמרו לו למה באת לכאן אלו נצחת אותנו מה שבחך כי לא יאמרו אלא שנצחת נשים. ואם היינו נוצחים אותך איה גבורתך וקנאתך שנצחוך נשים. ואז אמר או צוה לכתוב בשערי המדינה מעולם לא נצחני אדם אלא אשה שהיא הגברת והמולכת על הנשים. וכן אמר עשו כשנשא עיניו וראה הנשים והילדים אמר איה גבורתי ללחום עם הנשים והילדים. כי אז יאמרו שאני גרוע מהב"ח. כי ידוע בטבע הב"ח שכשרואים בריה פחותה וקטנה שאין מעריכין אותה ואין עושים לה רע. וזה ידוע מענין האריה שמכניסים עמו כלב קטן ואין עושה לו רע והוא שוחק עמו. וזהו שהיה מגנה המשורר לאנשי דורו שהיו פחותים מהבעלי חיים. וזהו יארוב במסתר כאריה בסוכה יארוב לחטוף עני יחטוף עני במשכו ברשתו. יאמר שהרשעים שבדורו היו מעלילים עלילות ברשע כנגד הצדיקים והיו פורשים להם מצודות וחרמים ללכדם. ורע אחר שהיו עושים הרשתות והמכמורות בסתר בענין שלא ירגישו בהם. וז"ש יארוב במסתר כאריה בסוכה. שמטמין עצמו בסוכתו. ואמר יחטוף עני לרמוז שהוא גרוע מהאריה כי האריה כשאורב אורב לחיה אחרת כיוצא בו כדוב או פיל או חמור הבר. אבל לא לחיה קטנה שנראה לו גנות גדולה להראות גבורתו בבריה קטנה. לפי שאין מתקנאים אלא גבור בגבור. ולכן נמצא ששוחק עם כלב קטן כשהוא בבית משמרתו. וכן כשהולך בשדה מתחברים עמו חיות קטנות ידועות ואינו עושה להם רע לרוב פחיתותם ולרוב גבורתו. אבל אלו אינם עושים כן אלא אורבים כאריה במסתר. ואינן עושים כאריה שהאריה עם גבורתו אינו טורף אלא כיוצא בו אבל לא חיות קטנות. אבל זה הרשע אינו כן אלא יארוב לחטוף עני ומדוכה ושבור מעצמו. ואם זה העני יגזלהו או יענהו בפרהסיא לא היה כ"כ רע. אבל יחטוף עני במשכו ברשתו. באופן שהעני אינו רואה הרשת והוא מושך בחבל ארוך ללכדו. וז"ש בכאן וישא את עיניו וירא את הנשים ואת הילדים. ונבהל ואמר גנותי גדולה להראות כחי וגבורתי וד' מאות איש אשר עמי בנשים וילדים. ולכן אמר הילדים אשר חנן אלהים את עבדך ואתה רוצה להרגם. ואז נגשו השפחות ורחל ולאה זו אחר זו שלא היה לו פנאי לחשוב מחשבה ולא לעשות רע. ואז שאל לו מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי. ויאמר למצא חן בעיני אדוני. ועשו השיב לו שני דברים. הא' יש לי רב ואיני צריך למנחתך. והשני אחי יהי לך אשר לך. לרמוז שהיה לו טפול מבנים ובנות ונשים והיה צריך לפרנסם עכז"ן. לזה השיב יעקב שני דברים כנגד האחת שאמר יש לי רב. אמר אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי. כי למלכים ולשרים אע"פ שמלאים בתיהם כסף עובדים אותם במנחות להראות מעלתם. ואחר שבאו פנים חדשות לכאן כי יש זמן רב שלא ראיתי פניך. והם חשובים לי כראיית פני המלאך. ראוי שתקבל מנחתי מידי. ולשני שאמרת יהי לך אשר לך. חזר לומר קח נא את ברכתי אשר הובאת לך. כלומר אחר שהובאת לך לא תשיב פני ריקם. ולא תאמר שאני צריך זה ויותר מזה לבני ביתי. כי יש לך לדעת כי חנני אלקים וכי יש לי כל צרכי וכל ספוקי ולא יחסר כל ביתי. וכשראה שאמר לו טענה נצחת קבלה. וזהו ויפצר בו בטענותיו ונצחו ויקח. ואמר בכאן ברכתי ולא אמר מנחתי כמו שאמר למעלה. לרמוז על מה שאמרנו למעלה שלא שאל ברכה מהמלאך כאומרו כי אם ברכתני. לפי שטוב עין הוא יבורך ולא רע עין. ויעקב היה ראוי לברך לעשו ולשריו. וזהו קח נא את ברכתי ולא אמר מנחתי. ורז"ל דרשו בזה שיעקב דיבר בלשון נסתר ולקחת מנחתי מידי. תחת ברכתי אשר הובאת לך בכוונת אבי ולקחתיה ממך. כי חנני אלהים בעבורה וכי יש לי כל אשר אמר אבי. ואז אמר לו נסעה ונלכה ואשלם לך מעט ממה שאני מקבל. וכן אמר אציגה נא עמך ולא רצה לקבל ממנו כלום ולהשביע עינו. ואמר לו אדוני יודע כי הילדים רכים לרמוז. כי אחר שהוא נכמרו רחמיו על הילדים. ובעבור זה לא עשה מלחמה עמו. שיכמרו רחמיו עליהם עתה ג"כ ולא ירצה ליגעם ולהוליכם בחפזה לרגלו. בענין שימותו כולם. ואמר וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה לרמוז. כי היה ראוי אחר שעשו ראה עניני יעקב והשגחתו מהש"י בראיית המלאך פנים אל פנים שישוב מדרכו הרעה וילמד מיעקב ומצדקתו ומחכמתו ומסודות מחניהו ולא ילך כליסטים מזוין בהרים ובדרכים. וספר שלא עשה כן אלא ששב לרשעו ולדרכו הראשונה והלך לשעיר מקום אשר שעירים וגנבים ירקדו שם:
ויעקב נסע סוכתה לקיים מצותו ותורתו כבראשונה ויבן לו בית לחכמה ולתבונה. ולמקנהו עשה סוכות לרמוז על הנהגתו במדינה ובבית. ואולי אמר ויבן לו בית לרמוז. שאע"פ שעבר כל זה. היה יעקב ירא ממנו פן יבא והכהו פתע פתאום כי עברתו שמרה נצח. ולכן זרז עצמו ויבן לו בית ומגדל וראשו בשמים להשגב בו ולהשמר ממנו ולהלחם עמו אם יבא. ולא ימצאהו בשדה בלי חומה דלתים ובריח. ולכן אמר שקרא שם המקום סכות. להורות שעשה שם מקום מיוחד לו ולכל ביתו ולמקנהו עד שנשאר שם המקום סכות. וכמדומה לי שראיתי במדרש במלחמות יעקב עם עשו שיעקב היה יושב במגדל ובא עשו והקיף המגדל כמוזכר שם. ורז"ל אמרו במדרש כי זאת הפרשה לעד כי עשו הרשע רצה לאכול הנאות זה העולם. ויעקב לא רצה בהנאות זה העולם אלא לעה"ב. כמו שאמרו על פסוק אם לא כי צורם מכרם. כי אברהם בירר לו שעבוד מלכיות. ולכן אמר עשו בכאן נסעה ונלכה שיחלקו בשוה זה העולם. ויעקב לא רצה ואמר לו אדוני יודע כי הילדים רכים. כלומר אדוני יודע כי האוכל הנאות זה העולם סופו יורש גיהנם. והילדים רכים ואינם יכולים לסבול אש הקשה של גיהנם. ודפקום יום אחד בדינה של גיהנם ימותו כולם. לכן יעבר נא אדוני לפני עבדו ואכול בשמחה הנאות זה העולם. ואני אתנהלה לאטי סובל עול גלות ועול מלכות. כדי לירש עה"ב:
ואולי בפסוק זה רמז לו כל הגליות יעבור נא אדוני לפני עבדו בגלות מצרים. ואני אתנהלה לאטי בגלות בבל. לרגל המלאכה אשר לפני זה גלות מדי. ולרגל הילדים זה גלות יון. עד אשר אבא אל אדוני שעירה זו גלות אדום. ובזוהר אמרו כי זאת הפרשה היא רמיזה לעתיד. וזאת המנחה של עזים מאתים היא רמז על שעיר עזאזל. שמכפר עונותיהם של ישראל. וזהו כי אמר אכפרה פניו במנחה והוא לן בלילה ההוא. מכאן סמך ללון בב"ה ביום הכפורים. ויקחם ויעבירם את הנחל. זה רמז לטבילת יום הכיפורים. ויאבק איש עמו זה סמאל שבא להזכיר עונותיהם של ישראל. ויגע בכף ירכו זה הרואה קרי ביוה"כ בסבת סמאל ובת זוגו. וכשרואה טהרתם של ישראל נהפך לאוהב ואומר יש לך עם רב כמלאכי השרת. וזהו כי שרית עם אלהים. כי ראיתי אלהים פנים אל פנים זה גלוי שכינה לכ"ג ביוה"כ. וישא יעקב עיניו וירא והנה עשו בא זה סמאל וסיעתו. ויחץ את הילדים כי ביוה"כ אנשים ונשים וקטנים חייבים להיות בבית הכנסת. וישתחו ארצה ז' פעמים ז' הזאות אחת ואחת. כן אמר שם כורעים ומשתחוים וכו'. וישא את עיניו וירא את הנשים ואת הילדים שהם נאספים ביוה"כ בתפלות ותחנונים. קח נא את ברכתי זהו שעיר של עזאזל. ואז נהפך לאוהב ואמר יש לך עם כמה"ש וכו'. וזהו נסעה ונלכה והוא אינו רוצה בטובתו. וזה אדוני יודע כי הילדים רכים וגומר. יעבור נא אדוני לפני עבדו עד אשר אבא אל אדוני שעירה הוא שעיר עזאזל. ואז אמר אציגה נא עמך וגו'. ולא רצה לקבל שילך עמו לא הוא ולא עמו לפי שהם כולם מ"ה אחוזי חרב. וישב עשו לדרכו שעירה הוא שעיר עזאזל שמקבלו והולך לו. ויעקב נסע מיוה"כ לסכות לעשות מצוה סוכה בשמחה. ורמזו ענין זה השעיר בכאן. לפי שכבר הוזכר למעלה ענין השעירים בברכת יעקב כשאמר לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים. וכתבו שם מאי טובים לטובתן של ישראל לכפר עונותיהם. כמו שהוזכר בתורה ונתן אהרן על שני השעירים גורלות עד כאן:
אחר כן סיפר ויבא יעקב שלם. להורות שהשם יתברך הצילהו מעשו ומלבן. ואחר שנפרד מהם נמצא שלם בכל. ואם הוא שם המקום אולי היו שנים. והנכון כי השלם שב אל יעקב. ורמז שכל עוד שהיה בחוצה לארץ לא היה שלם לפי שהיא ארץ טמאה ואין השכינה שורה בחוצה לארץ. כאומרם להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך לרשתך את ארץ מגוריך. ולכן אמר ויבא יעקב שלם עיר שכם לפי שהיה בארץ כנען. ואמר ויחן את פני העיר. להורות שע"כ לפי שהיה ירא מעשו. וכן היה ירא לפי שהיה חוצה לארץ הוצרך לבנות לו בית ומגדל. אבל עכשיו שבא לארץ כנען וניצול מאחיו. אמר שלא רצה להכנס בעיר אלא שחנה מחוץ לעיר ונטה שם אהלו ולא בנה בית. ולכן אמר שם ויצב שם מזבח. כי מן הראוי שיעשה זה המזבח מיד כשניצל מעשו ובנה בית בסכות. אבל הטעם בזה לפי שהיה בח"ל ואינו מקום ראוי לבנות מזבת כמוזכר במזבח בני גד. ולכן עכשיו שהיה בארץ ישראל אמר ויצב שם מזבח. שם ולא במקום אחר. ושם הודה לה' על טובות גמלתהו ויקרא לו אל אלהי ישראל. להורות שלו היכולת וזהו אל. והראה יכולתו וגבורתו בהיותו אל אלהי ישראל משגיח עליו ומצילו. וזהו ויקרא יעקב לאל אלהי ישראל במזבח. והפי' הנכון מה שפירשתי בפרשת ויצא יעקב. כי יעקב מצא עצמו חסר כשא"ל השם יתברך אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק ולא אמר לו אני ה' אלהיך. ולכן אמר אם יהיה אלהים עמדי. כמו עם אבותי שיהיה נקרא אלהי יעקב כמו אלהי אברהם. ועד היום הזה לא השיג מעלה זו. ועכשיו כשנכנס לארץ אמר שבא שלם בכל. כמו אבותיו. ושם ה' ראוי להקרא עליו. ומיד ה' יתברך השלים עצת מלאכו ויקרא לו אל אלהי ישראל. לומר שהשם יתברך קרא שמו עליו לומר אלהי ישראל. כמו שאומרים אלהי אברהם:
